יצא לכם פעם לעמוד בתחנת אוטובוס בבנגקוק ב-7:30 בערב ולשאול מישהו מתי האוטובוס הבא? הוא מגרד בראש ועונה בשעה 2:00. עכשיו אתם מגרדים בראש וחושבים לא יכול להיות!
רגע! אני יכול להסביר.


בשביל להבין את הבעיה צריך לדעת איך תאילנדים קוראים שעון. הכל נגזר מהדרך שבעבר הרחוק, שלאנשים עוד לא היה שעון, דיווחו על השעה.
במשך היום כל שעה היכו בגונג (kow), כלי שעושה צליל שנשמע כמו mong ולכן שעות היום מסומנות במילה mong.
בשעות הערב מאחר והחל משבע זה כבר הרבה גונגים לספור, החליפו את הכלי לתוף, ואיך תוף נשמע? tum, לכן שעות הערב מסומנות במילה tum.
בשעות הלילה החליפו שוב את הכלי לפעמון. בפעמון מכים והמילה מכה בתאילנדית THEE, לכן שעות הלילה מסומנות במילה thee.

לכן, נחלק את היום לשעות היום ושעות הערב. למעשה משעה 5:00 בבוקר ועד 6:00 בערב זה די רגיל.
בשעות הצהריים יש כינוי מיוחד לשעות שבין אחת ועד שלוש אחרי הצהריים והוא bai.